ככל שהפוסט טראומה קשה וממושכת יותר, והופכת כרונית, כך קשה יותר לנפגעי הטראומה להגיע לאינטימיות. אינטימיות דורשת אינטגרציה של הזהות, ושליטה על מצבים רגשיים; שניהם תחומים פגועים מאוד אצל נפגעי הטראומה1, לכך נוספת הנטייה של הניצול להימנע מהנאות כחלק מההשלמה עם המוות2. ניצול הטראומה סובל מתנודות בוויסות יחסי הקרבה, שכן הטראומה גורמת לנפגעיה מצד אחד להימנע מיחסים קרובים, ובו בזמן לרצות אותם בקדחתנות. השיבוש העמוק באמון הבסיסי, רגשות הבושה, האשם והנחיתות והצורך להימנע מתזכורות לטראומה, מובילים להתרחקות מיחסים אינטימיים. יחד עם זאת, אימת האירוע הטראומטי מגבירה את הצורך בקשרים מגוננים. נפגעי הטראומה מיטלטלים, לפיכך, בין בדידות לבין היאחזות חרדה בזולת. התוצאה היא קשרים עזים ולא יציבים, המיטלטלים בין קצוות3. הנפגע חושש שאם ירשה לעצמו לחוות אינטימיות, אם ייתן פתח לרגשותיו לעלות, כבתיבת פנדורה, יעלו ויבואו אתם רגשות הכאב. להסתכן בלאהוב, משמעו להסתכן ברגשות של כאב ואבדן4.
נפגעי הטראומה מפתחים נטיות לפסיביות ותלות. כתוצאה מכך בנות ובני זוגם לוקחים על עצמם יותר ויותר תפקידים, מה שמנציח את מצבם כחלשים וחסרי אונים. נפגעי הטראומה אינם עובדים בחלקם, יחסיהם עם הסביבה מצומצמים ביותר, והם הופכים לנטל קשה ובלתי נסבל על משפחתם5. על כתפי בנות הזוג מוטל העול המלא של ניהול והחזקת המשפחה ללא עזרתו ותמיכתו של הבעל. הגבר מרגיש שאיבד את תפקידיו המסורתיים כראש המשפחה. מצב זה גורם למתחים ותחושות של איבה בין בני הזוג ובין כלל בני המשפחה6. הנפגע מרגיש שהוא מהווה מודל פגום של גבריות לבניו, הוא מרגיש שאינו יכול להיות אבא טוב, וקשה לו להתמודד עם סוגיות של תוקפנות אצל ילדיו7. נפגעי תגובות הקרב הכרוניים הופכים לתלותיים בנשותיהם עד כדי כך שלעיתים הם מסרבים לאפשר להן לצאת לעבוד, למרות שיש צורך כלכלי בכך. הם חוששים שמא יקבלו התקף חרדה כשהם נמצאים לבד. הם זקוקים למישהו שיטפל בהם וינהל את חייהם. מישהו שיקשיב להם ושיוכלו לדבר אתו, אחרת חייהם הופכים לחסרי משמעות ומשעממים8.
נטייתם של פגועי הטראומה לדכא את רגשותיהם ומצד שני להתפרץ בזעם, לעיתים ללא כל פרובוקציה מצד בנות זוגם, גורמת לבנות הזוג להתרכז בצרכי הנפגע ולהתאמץ לספק אותם. כתוצאה מכך הן מזניחות את צרכיהן. במשך הזמן בנות הזוג מפתחות דיכאון, חרדה והערכה עצמית נמוכה, ובעצם מגלות סימנים של טראומה משנית. המעורבות של בנות הזוג עם הסימפטומים של הטראומה אצל בני זוגן עלולה להיות טראומטית במיוחד במקרים בהם הנפגע מחליף בטעות את אשתו באויב, תוך כדי סיוטי הלילה. קורה שנפגעים, בהאמינם כי הם נמצאים בשדה הקרב, מסתערים על נשותיהם, מכים, או חונקים אותן9. חלק מהנשים מרגישות קורבנות בכך שהן נשואות לאדם עם פגיעה פוסט טראומטית. הן מתקשות להפריד בין בעיותיהן לבעיותיו של בן הזוג, בעיקר כשהפגיעה היא כרונית, ומאשימות את בני זוגן בבעיות הנישואים שלהם, או לוקחות את כל האשמה עליהן. פעמים רבות הן משמשות כמתווכות בין בני הזוג שלהן לבין העולם, וכן הן לוקחות על עצמן את תפקיד המצילות10. לעיתים מערכת היחסים ביניהם מתחילה בכך שהנפגעים, הנמצאים במצב חרד וחסר אונים, מחפשים להם בנות זוג בעלות צורך לשמש כמצילות, פותרות בעיות, או אחיות רחמניות. כאשר הן אינן מצליחות "להציל" את בני זוגן, הן הופכות להיות בעצמן חסרות אונים ומחפשות עזרה11. במחקרים שנערכו אחרי מלחמת לבנון עם בנות זוג של פגועי פוסט טראומה נמצא שרבות מהן סבלו מסימפטומים פסיכיאטריים, רגשות שליליים, קרבה אינטימית נמוכה12, ואף סבלו מתחושות של בדידות וניכור. גם קשריהן עם החברה והקהילה נפגמו13.
הפגיעה הפוסט טראומטית משפיעה באופן מהותי על כל בני המשפחה. ההימנעות של אב או אם המשפחה מהבעת רגשות, ומהשתתפות פעילה בחייהם של בני משפחתם, יוצרת מצב של חוסר קומוניקציה וחוסר בסמכות הורית מובנית וברורה. לחלופין, אם יש יותר מידי מגע, סבך של התנהגויות עשוי להתפתח מתוך צורך לחמוק מהחרדות והפגיעות עולה. במקרים אלה המשפחה הופכת למבודדת ומסתגרת מפני העולם וסכנותיו. בני המשפחה רואים את עצמם בעיקר ביחס לבעיותיהם של אב או אם המשפחה, ומפתחים חוסר סמכות פנימית וקשיים בשימת גבולות במערכות יחסים14. ילדיהם של נפגעי פוסט טראומה סובלים מבעיות סומאטיות, חברתיות, בעיות של ריכוז ואגרסיה. כמו כן, הם סובלים, בדומה לבני הדור השני לשואה, ממחשבות טורדניות על המלחמה. במקרים רבים, בנות ובני זוג, ילדים, אחים ואחיות, או הורים של פגועי פוסט טראומה, נמנעים מלבקש עזרה טיפולית לעצמם מתוך מחשבה שהבעיה אינה שלהם אלא של הנפגע. בחירה זו לא מאפשרת להם ליצור נפרדות בריאה בינם לבין קרוב משפחתם הפגוע. נפרדות כזו עשויה לאפשר להם לקיים מערכת יחסים טובה, קרובה ומאוזנת יותר עם יקירם הסובל, וגם לחיות את חייהם שלהם באופן יותר מלא וחופשי.
מומלץ לקרוא את העמוד: פגיעה בתפקוד המיני
ביבליוגרפיה:
- נוי, ש. (2000). מצבי לחץ טראומתיים. תל-אביב, ישראל. שוקן.
- הרמן, ג.ל. (2003). טראומה והחלמה. תרגום: עתליה זילבר. תל-אביב, ישראל. עם עובד.
- אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (2010). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. מהדורה חמישית בעריכת מוניץ, ח. תל-אביב, ישראל. דיונון מבית פרובוק בע"מ.
- Krystal, H. (1979). Alexithymia and Psychotherapy. American Journal of Psychotherapy 33.
- Burge, M. (2000). Psychodrama with Vietnam Veterans and Their Families. In Psychodrama with Trauma Survivors, Edited by Kellerman & Hudgins. London, United Kingdom. Jessica Kingsley.
- Somekh, T.H. (1994). Art Therapy and Psychodrama: Their Role in the Treatment of Israeli Veterans Suffering from Post-Traumatic Stress Disorder. A Thesis, Lesley University.
- Armstrong, M.A. Paula, R. (2005). Group Therapy for Partners of Combat Veterans with Post-Traumatic Stress Disorder. (1997). Perspectives in Psychiatric Care 33. n4. Expended Academic ASAP, Thomson Gale. Lesley University.
- Mikulincer, M. Florian, V. Solomom, Z. (1995). Marital intimacy, Family Support, and Secondary Traumatization: A Study of Wives of Veterans with Combat Stress Reaction. Anxiety, Stress, and Coping, 8 (3).
- Solomon, Z. Waysman, M. Levy, G. Fried, B. Mikulincer, M. Benbenishty, R. Florian, V. Bleich, A. (1992). From Front Line to Home Front: A Study of Secondary Traumatization. Family Process, 31 (3).
[1] נוי, 2000
[2] Krystal, 1979
[3] הרמן, 2003
[4] Burge, 2000
[5] אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימן, 2010
[6] Burge, 2000
[7] הרמן, 2003
[8] Somekh, 1994
[9] Burge, 2000
[10] Armstrong, Paula, 2005
[11] Burge, 2000
[12] Mikulincer, Florian, Solomon, 1995
[13] ,Solomon, Waysman, et al 1992
[14] Burge, 2000