תחושת הכעס שכיחה מאוד בקרב הסובלים מהתסמונת הפוסט טראומטית. הכעס הוא בדרך כלל על חוסר הצדק וחוסר ההגינות של האירוע. על פי רוב הכעס מופנה כלפי התוקף, אך תחושות של כעס עלולות להתעורר גם בחברת אנשים המזכירים לניצול את האירוע. הרבה ניצולים כועסים על אלוהים, שאפשר לטראומה כזו להתרחש. הכעס מופנה פעמים רבות למשטרה או לצבא על שלא מנעו את האירוע או שלא עשו די לאחר מכן, או על צוותי ההצלה ובית החולים על כך שלא נהגו בהם מספיק ברגישות. יש גם כעס על חברים ובני משפחה על שאינם מבינים את מה שעבר עליהם. ניצולים רבים מפנים כעס כלפי עצמם בשל דברים שעשו, או לא עשו, במהלך האירוע1. כעס רב מופנה בדרך כלל כלפי המדינה, ובעיקר כנגד הגופים המייצגים אותה, משרד הביטחון או הביטוח הלאומי, על ידי נפגעים יוצאי צבא או כוחות הביטחון. רצונם העז והמוצדק לזכות בהכרה ובהוקרת המדינה נתקל בדרך כלל בסחבת בירוקרטית מתישה ובחשדנות. דבר זה תורם פעמים רבות לתחושות של חוסר אונים והשפלה המעוררות בנפגע הטראומה זיכרונות מרים מהאירוע ותחושה שתרומתו הייתה לשווא. אי לכך הוא מוצא את עצמו מוצף ברגשות זעם וחימה (עוד על כך בעמוד העוסק בפיצויים והכרה).
כתוצאה מתחושות אלה, סף הגירוי של נפגעת או נפגע הטראומה נמוך וכל גירוי קטן מעורר רוגז רב וגורם להתפרצויות זעם. הניצול מתקשה לווסת את כעסו העז, ומיטלטל בין התפרצויות זעם בלתי נשלטות לבין חוסר סובלנות לתוקפנות כלשהי. מצד אחד הוא מרגיש חמלה לזולת וצורך לגונן עליו, ואינו יכול לשאת את המחשבה שמישהו נפגע; ומצד שני, הוא רגוז ונוטה להתפרצויות זעם כלפי משפחתו. אי העקיבות שלו היא אחד ממקורות סבלו2.
הכעס עשוי להיות תגובה אלטרנטיבית לגירוי הקשור בטראומה, המעורר פחד. ייתכן גם שהתפיסה של אובדן השליטה הרגשית הנחווית בעת התקפי הזעם החוזרים ונשנים, מעוררת פחד ותורמת להתרחשותם החוזרת ונשנית של התקפי הזעם. במחקר שנערך בקרב יוצאי וייטנאם הגיבו בעלי הסימפטומים החריפים יותר של ההפרעה הפוסט טראומטית, באופן קיצוני יותר לגירויים. הם הגיבו בפחד, כעס ואגרסיביות פיסית ומילולית, ובפחות יכולת שליטה בהם3. מחקר אחר שחקר עוינות, אלימות, חוסר שליטה והבעת כעס, הראה שלוחמים שסבלו מההפרעה הגיעו לתוצאות גבוהות באופן משמעותי לעומת לוחמים שלא סבלו מההפרעה. תוצאות אלה מצביעות על כך שאגרסיה גבוהה מיוחסת לתסמונת הפוסט טראומטית ולא לתוצאה של הלחימה עצמה4. האלימות עשויה להיות מופנית כלפי העצמי ולבוא לידי ביטוי בניסיונות אובדניים, או להיות מופנית כלפי האחרים ולהתבטא באלימות פיסית ומילולית5. רבים מהסובלים מהטראומה מגיבים באגרסיביות ובאלימות כלפי בנות זוגם וילדיהם, ומסוגלים לגרום הרס ממשי לרכושם ולביתם. צורה נוספת של אלימות המופנית פנימה היא דרך שימוש בחומרים ממכרים כמו אלכוהול, סמים (לא כולל קנביס רפואי), או התמכרות אחרת.
נפגע הטראומה לא יכול לסבול רעש, כושר הריכוז שלו מופחת, הוא לא מסוגל ליהנות ממנוחה והוא עצבני, לא שקט ונוטה להרבות בעישון. בגלל רגישותו לרעש הוא נמנע מהאזנה למוסיקה, מצפייה בטלביזיה, או מיציאה לקולנוע או לבילוי חברתי6. נפגעים רבים נמנעים מאירועים משפחתיים וארוחות חג ומתרחקים עקב כך מהמשפחה המורחבת.
מומלץ לקרוא את העמוד: על זוגיות ומשפחה
ביבליוגרפיה:
- להד, מ. דורון, מ. (2006). פרוטוקול לטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית SE FR CBT . פרוטוקול סדנה לטיפול בהפרעת לחץ פוסט טראומטית, מלון באזל. תל-אביב, ישראל.
- הרמן, ג.ל. (2003). טראומה והחלמה. תרגום: עתליה זילבר. תל-אביב, ישראל. עם עובד.
- אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (2010). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. מהדורה חמישית בעריכת מוניץ, ח. תל-אביב, ישראל. דיונון מבית פרובוק בע"מ.
- Dowdall, D. (1999). The Impact of Trauma Memory Activation o Fear, Anger, and Perceived Emotional Control: Implications for the Perpetration of violence Among Vietnam Veterans with Combat related Posttraumatic stress disorder. Doctoral Dissertation. State University of NY at Albany.
- Lasko,N.B. Gurvits, T.V. Kuhne, A.A. Orr, S.P. Pitman, R.K. (1994). Aggression and its Correlates in Vietnam Veterans with and without Chronic Posttraumatic Stress Disorder. Comprehensive Psychiatry, 35 (5).
- Begic, D. Jokic-Begic, N. (1992). Aggressive Behavior in Combat Veterans with Post Traumatic Stress Disorder. (2001). Military Medicine, 166 (8)
[1] להד, דורון, 2006
[2] הרמן, 2003
[3] Dowdall, 1999
[4] Lasko, Gurvits, Kuhne, Orr, Pitman, 1994
[5] Begic, Jokic-Begic , 2001
[6] אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימן, 2010