נפגע חרדה או נפגע הלם, תגובת דחק חריפה (Acute Stress Reaction), הם מי שתגובותיהם הפיזיות והנפשיות הראשוניות אחרי אירוע טראומטי הן בעלות עוצמה גבוהה ולא שוככות בתום האירוע. נפגע החרדה שרוי בתחושה של פחד קיצוני, של סכנת מוות, ובהרגשה שאין לו, או לה, כל יכולת שליטה על המתרחש. תגובות הבהלה או ההלם יכולות להמשך ממספר שעות עד מספר ימים. הסימנים הגופניים יכולים להתבטא בעלייה בקצב הלב, דפיקות לב מהירות שאינן מתמתנות ואולי אף הולכות ומתחזקות. עליה בלחץ הדם, רעד, הזעה, בכי וקושי בנשימה או שיתוק וקיפאון עד איבוד הכרה. הנפגע יכול להגיב בחרדה, כעס, ייאוש, חוסר אונים, בלבול, עצבנות או תחושה של ניתוק כאילו הוא שרוי בתוך חלום (דיסוציאציה). יכולים להופיע אי שקט פסיכו מוטורי ועוררות, הצפה של פחדים וכן תסמינים של פאניקה. הנפגעת יכולה לשכוח חלקים מהאירוע, אפילו את כולו, או לשכוח פרטים מחייה האישיים. בהמשך הנפגע עסוק במחשבות חוזרות ונשנות על האירוע הטראומטי ויכול לחוות פלשבקים וסיוטי לילה.
אפשר להסביר את תגובת החרדה כתגובת הגנה של הנפגע: בשעת סכנה הגוף משחרר הורמוני קורטיזול ואדרנלין שמטרתם לאפשר לגוף להגיב מהר יותר וללא חשיבה מיותרת. ההורמונים גורמים לעלייה במתח השרירים, בקצב הלב, נשימות מהירות יותר, זרימת דם מוגברת, אלה גורמים לעוררות רבה המכשירה את הגוף לברוח מאימת הסכנה. לכשחולפת הסכנה, באופן טבעי מופחתת הפרשת ההורמונים ובעקבותיהם יורד מתח השרירים, הנשימה חוזרת להיות עמוקה יותר, קצב הלב יורד ותחושת המתח הגופני פוחתת. אצל נפגעי החרדה חל שיבוש במערכת הפיזיולוגית והיא אינה מפחיתה את שחרור הקורטיזול והאדרנלין, כך שגופם ממשיך לפעול בעוררות גבוהה כאילו הם עדיין נמצאים בסכנה.
התגובה הפתולוגית החריפה מתרחשת במהלך המצב הטראומטי או מיד אחריו, בלא שיהיה קשר בין התגובה הפתולוגית המיידית ובין הפרעה נפשית קודמת ידועה1. אם כי, אנשים הסובלים מרמת חרדה גבוהה בחיי היומיום, אנשים החיים בסביבה של טראומה מתמשכת, או שחוו פגיעות חרדה בעבר, נמצאים בסיכון גבוה לפגיעה. אצל רוב נפגעי החרדה תגובות אלו ימשכו בין 24 – 48 שעות בעוצמה גבוהה ואחרי כן ילכו ויפחתו בהדרגה. פחות מ 10% מנפגעי החרדה יפתחו פוסט טראומה הכוללת מחשבות הקשורות באירוע המאיים, זיכרונות, סיוטי לילה, תחושה שהסכנה למעשה לא חלפה והאירוע עדיין חי ומלווה בעוררות גבוהה, ובניסיון להימנע מכל דבר שעלול להזכיר אותו. לפי ה 2DSM-V (ספר האבחנות הפסיכיאטרי של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי), אם התופעות הללו לא חולפות, או לא מאבדות מעוצמתן לאחר חודש, הנפגע מוגדר כסובל מפוסט טראומה.
(מומלץ לקרוא את הפרק: מתי לפנות לטיפול)
ביבליוגרפיה:
- אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (2010). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. מהדורה חמישית בעריכת מוניץ, ח. תל-אביב, ישראל. דיונון מבית פרובוק בע"מ.
- DSM-V. (2013). Diagnostic and Statistical Manual Of Mental Disorders. Fifth Edition Washington, DC. American Psychiatric Association.
[1] אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימן, 2010
[2] APA, 2013