אין תרופה המרפאה פוסט טראומה. הטראומה היא תמיד בלתי נשכחת ונוכחת בנפש הפגועה, אין מנוס ממנה. אפשר להקל עליה בעזרת טיפול נפשי ואפשר להיעזר בתרופות. למטופלת, או המטופל, הפוסט טראומטיים ניתנות מספר תרופות המיועדות להקל עליהם את ההתמודדות עם הסימפטומים השונים: תרופה נגד נדודי שינה, תרופות הרגעה למצבים של התקפי חרדה והתקפי זעם, תרופות נוגדות דיכאון וחרדה המנסות להתמודד גם עם הקהות הרגשית, אי השקט והתנודות במצבי הרוח. כמו כן ניתנות תרופות לשיפור האונות המינית, ומטופלים רבים נעזרים בריטלין לסוגיו כדי לחדד את כושר הריכוז שנפגע. נפגעים הסובלים מפציעות גופניות נוטלים, בנוסף, תרופות ייעודיות לפגיעותיהם ובמקרים רבים גם משככי כאבים. תרופות אלה נלקחות במשך שנים רבות ומשפרות במידת מה חלק מהסימפטומים.
בשנת 2009 נפתח לראשונה בבית החולים אברבאנל מרכז חלוקת קנאביס רפואי ברישוי ובפיקוח מלא של מדינת ישראל. בין שאר המטופלים החלו להשתמש בו מטופלים הסובלים מפוסט טראומה. רובם מדווחים על הקלה עד הקלה משמעותית ביותר בסימפטומים הפוסט טראומטיים; מטופלים שבמשך שנים לא יכלו לישון שינה רציפה מדווחים שהם מצליחים להירדם בקלות ולישון לילה שלם. יש הפחתה בעוצמת הסימפטומים החודרניים, הפלאשבקים וסיוטי הלילה, ובעיקר הם יותר רגועים ומצב רוחם הכללי משתפר. מטופלים הסובלים מכאבים גופניים מדווחים על הקלה משמעותית בכאב עד כדי ויתור על תרופות קונבנציונליות לשיכוך הכאבים. יש גם דיווחים על שיפור ביכולת הריכוז אצל חלק מנוטלי הקנאביס הרפואי.
צמח הקנאביס, גראס, או מריחואנה בשמו המקסיקאי, שימש לרפואה לאורך ההיסטוריה האנושית החל מ 2700 לפני הספירה בסין. במשך השנים הוא שימש במקומות שונים בעולם כתרופה לטיפול במעל למאה סוגי מחלות. יש עדויות לשימוש בקנאביס לצורכי רפואה במצרים הקדומה, הודו, יוון, ברפואה העממית האירופית וברפואה המוסלמית של ימי הביניים. בחלקה השני של המאה ה – 19 הפך הקנאביס לחלק משמעותי מארון התרופות המערבי. בתחילת המאה ה – 20 כמעט שליש מכל תרופות המרשם בארה"ב הכילו תמצית קנאביס כמרכיב מרכזי. כל זה השתנה ב – 1937, בעקבות קמפיין אנטי מריחואנה שהובילו ראש הרשות האמריקאית למלחמה בסמים, הארי אנסלינגר, ואיל העיתונות רנדולף הרסט. הם קשרו את השימוש במריחואנה לקבוצות מיעוטים שנואות כמו המהגרים המקסיקאים והשרישו את הטענה כי הקנאביס גורם לפשעים חמורים. כאשר הוצע איסור על הקנאביס ב – 1937 איגוד הרפואה האמריקאי התנגד לכך בתקיפות, משום שהקנאביס היה חלק חשוב כל כך בפרקטיקה הרפואית באמריקה. ארבע שנים מאוחר יותר, בעקבות הלחץ מצידו של אנסלינגר, הוצא הקנאביס מספר התרופות האמריקאי הרשמי. בעשורים הבאים הורחב האיסור על קנאביס בשימוש רפואי לשאר חלקי העולם ובשנת 1970 הוצא כליל אל מחוץ לחוק. כל זאת עד לשנת 1996. החל מ – 1996, 23 מדינות בארה"ב הפכו את הקנאביס הרפואי לחוקי בשימוש רפואי (נכון ל 31.7.14).
בישראל, זכה פרופ' רפאל משולם בפרס ישראל לכימיה בשנת 2000 על מחקריו בתחום חקר הקנאביס. פרופ' משולם הצליח לבודד בשנת 1963 מתוך הקנאביס את ה – CBD, החומר שאחראי לסגולותיו הרפואיות של הקנאביס. שנה מאוחר יותר הוא גילה את ה – THC, החומר הפסיכו אקטיבי שאחראי על ההשפעות משנות התודעה. חוקרים במעבדה שלו כתבו על הפוטנציאל המיטיב של CBD בטיפול באפילפסיה ובסכיזופרניה כבר לפני 25 שנה. שלושים שנה מאוחר יותר שיחק פרופ' משולם תפקיד מרכזי בגילוי המערכת האנדוקנבינואידית. מערכת זו, הקיימת בגופנו ומיוצרת באופן עצמאי וטבעי, היא של מוליכים עצביים ושל רצפטורים מיוחדים הקיימים במוח האדם והמיועדים לקליטת קנבינואידים[1] .
הקנאביס הרפואי ידוע כמועיל בטיפול מונע לאלצהיימר ודמנציה אשר פריצתן מיוחסת למחסור באנדוקנבינואידים , סוכרת, פרקינסון, טורט, אפילפסיה (אושר בישראל לשימוש גם אצל ילדים). מאט את קצב התחלקות התאים בסרטן השד ובגידולים מסוגים נוספים כמו סרטן העור, המעי, הלבלב, הכבד והריאות. הקנאביס נמצא יעיל לטיפול בכאב, מתח, בחילה, אנורקסיה, ירידה במשקל, ראומטיזם, מחלות אוטו אימוניות, מחלות דלקתיות, הפרעות קשב וריכוז, קרוהן, קוליטיס, טרשת נפוצה, ניוון שרירים, ALS, זיהומים, הפרעות נוירולוגיות, גלאוקומה וכן בהפרעה פוסט טראומטית.
קיימים זנים שונים של קנאביס רפואי המתאימים לצרכים השונים של הנזקקים לו. במרכזי החלוקה מתאימים באופן ספציפי את הסוג המתאים ואת אופן הנטילה שלו למטופל על פי הסימפטומים ועל פי העדפה אישית. כלומר, זן מסוים יתאים לאדם שבעיית חוסר השינה היא העומדת בראש דאגותיו וזן אחר יותאם למי שסובל מכאבים. גם דרך נטילת הקנאביס הרפואי תותאם להעדפותיו של האדם. למעשנים מומלץ לעשן אותו כיוון שהעישון גורם להשפעה מיידית ועקב כך שליטה יעילה במינון. ללא מעשנים יש אפשרות להשתמש בוויפורייזר (vaporizer), מאדה, המאפשר למטופל לשאוף את האדים המכילים את החומרים הפעילים ללא עשן. אפשרויות נוספות הן טיפות שמן, קפסולות, סוכריות טופי, שוקולד, עוגיות ואפילו משחה לשימוש חיצוני. ספיגה כזו של הקנאביס דרך המעיים או רירית חלל הפה איטית יותר וקשה יותר לשלוט במינונים, דבר המצריך ניסיונות אחדים עד שמגיעים למינון הנכון והיעיל. בכול מקרה המטופל מקבל הדרכה, והשימוש הראשון נעשה בליווי והשגחה של איש צוות מוסמך ובעל ניסיון[2] .
משרד הבריאות מגדיר את הקנאביס הרפואי כפתרון שהוא מוצא אחרון. החשש הוא מכך שאין מספיק מחקרים ממוסדים בקנאביס שיוכלו לקבוע חד משמעית את יעילות הטיפול ולא פחות מכך את מגרעותיו, כמו השפעותיו ארוכות הטווח ותגובות בין תרופתיות. כל אלה לא נחקרו מספיק כיוון שהקנאביס נמצא מחוץ לחוק שנים ארוכות. יש צורך במחקרים מעמיקים כדי להוכיח באופן מדעי יעילות וחוסר סיכון בשימוש, כפי שנעשה בתרופות אחרות. עוד סיבה למיעוט מחקרים בתחום היא התנגדותה הנחרצת של תעשיית התרופות לצמח שאין עליו פטנט והמאיים להציע פתרון זול וזמין, שיהפוך רבות מן התרופות למיותרות.
לגבי סיכונים הידועים עד כה: לאנשים הסובלים מהפרעה בי-פולארית, מאניה דפרסיה, מומלץ לא להשתמש בקנאביס העלול לתרום להתפרצויות מאניות. מעבר לכך, אנשים הסובלים מהפרעות פסיכוטיות, כמו סכיזופרניה, נמצאים בסיכון להחרפת מצבם. מומלץ להימנע גם למי שיש לו גורמי סיכון להתפרצות פסיכוטית, כמו קרוב מדרגה ראשונה החולה במחלה כזו, מחשש שהקנאביס עלול לעורר אותה. ללא גורמי רקע משמעותיים הסיכון לסבול ממצב פסיכוטי או הפרעה פסיכיאטרית חדשה נמוך ביותר. עוד נתון שכדאי לקחת בחשבון הוא שהקולטנים הנמצאים במוח נמצאים באזורים הקשורים לחרדה. השימוש בקנאביס, בעיקר בפעם הראשונה, עלול להעלות חרדות. תחושה זו פגה עם תום ההשפעה של הקנאביס. המעוניינים להעמיק בנושא יכולים לפנות למסמך: ASAM Medical Marijuana Task Force White Paper.
ניסוי מעניין שנערך באוניברסיטת חיפה בראשותה של ד"ר אירית עקירב בשנת 2013, בדק האם טיפול רפואי של קנבינואידים יכול למנוע התפתחות של סימפטומים פוסט טראומטיים. המחקר נערך על חולדות. החולדות שעברו אירוע טראומטי קיבלו קנאביס בסמוך לאירוע. המחקר העלה שהקנאביס לא מנע את ההשפעה של הטראומה על רמת החרדה, אבל כן מנע את התפתחות הסימפטומים הפוסט טראומטיים. זיכרון הטראומה לא נמחק, אבל לא התפתחו כל סימפטומים. הסתבר שקיים חלון הזדמנויות של 24 שעות מהתרחשות הטראומה במהלכו אפשר למנוע פוסט טראומה בעזרת קנאביס. לאחר 24 שעות חלון ההזדמנויות נסגר. הניסוי החשוב הזה עדיין לא נערך בקרב בני אדם. אבל הגילוי שקנאביס יכול למנוע פוסט טראומה הוא גילוי מהפכני שיש לתת עליו את הדעת.
ומה לגבי נהיגה תחת השפעת המריחואנה הרפואית? יש נהגים הטוענים שהם נוהגים טוב יותר תחת השפעת המריחואנה. הראיות, כפי שנצפו בארה"ב, מלמדות שאין זה כך. המריחואנה כן משבשת את כושר הנהיגה והסיכוי לגרימת תאונת דרכים גדול פי שניים אצל מי שיש בדמו רמה מדידה של THC. עם זאת, הערכות אלה נמוכות בהרבה בהשוואה לנהיגה בגילופין. מחקר פדראלי קובע שסיכוייו של נהג שיכור להיות מעורב בתאונה קטלנית גדול פי עשרים בקרב צעירים ופי תשעה בקרב נהגים בוגרים יותר. ההבדלים ברמת הסיכון נובעים בין היתר מכך שנהגים שיכורים נוטים להאיץ מהירותם ולהרגיש ביטחון יתר בנהיגתם, בעוד מריחואנה גורמת לאפקט הפוך. התקנות, בכל אופן, מחייבות להמתין לפחות 6 שעות מהצריכה של הגראס הרפואי לנהיגה.
מאז תחילת השימוש בקנאביס רפואי בישראל ברישוי ובפיקוח עלה הביקוש לרישיונות לקנאביס רפואי בקרב אוכלוסיית נפגעי פוסט טראומה במאות אחוזים. למרות זאת, ואולי עקב כך, הוחמרו מאוד התקנות וקשיים רבים נערמו בפני מטופלים חדשים אשר ביקשו להיעזר בקנאביס רפואי עד כדי עצירה מוחלטת של מתן רישיונות. ביוני 2014 המליצה וועדת ההתוויות של משרד הבריאות לאשר מחדש את השימוש בקנאביס רפואי למטופלים בגירים המאובחנים בהפרעת דחק בתר חבלתית (פוסט טראומה), וביולי 2014 אושר הדבר תחת הגבלות מסוימות: הנפגע צריך לסבול מפוסט טראומה בדרגת חומרה בינונית ומעלה ולענות לקריטריון של 30% נכות לפחות (לא כל המאובחנים בפוסט טראומה זכו להכרה באחוזים ועל כן יתכן שאין הקפדה על הקריטריון של 30% נכות). ההפרעה צריכה להמשך לפחות שלוש שנים ולהיות מאופיינת במצוקה נפשית קשה. לפני אישור השימוש בקנאביס על המטופל להתנסות לפחות בשתי התערבויות תרופתיות מקובלות לפרקי זמן מינימאליים של חודשים, וכן לעבור שתי התערבויות פסיכולוגיות מקובלות. צריכה להישלל היסטוריה של פסיכוזה ותורשה פסיכיאטרית משמעותית בקרוב משפחה מדרגה ראשונה, במיוחד במטופלים בני פחות משלושים. כמו כן צריכות להישלל הפרעת חרדה, והיסטוריה של התמכרות או שימוש לרעה בסמים.
איך עושים את זה? ההמלצה לטיפול בקנאביס תוגש על ידי פסיכיאטר מומחה המטפל בחולה על גבי "נספח לבקשה לטיפול מסייע בקנאביס לחולי PTSD", שהקישור אליו מפורסם באתר משרד הבריאות בכתובת: www.health.gov.il. לכך יצורף: א. תיעוד מפורט של כל הטיפולים. ב. הצהרת הפסיכיאטר המומחה הממליץ, המאשר כי הסביר לחולה את סיכוני הטיפול. ג. התחייבות הפסיכיאטר להמשיך במעקב רפואי בכל משך תקופת הרישיון[3].
מעבר לחששות בעקבות מיעוט המחקרים בנושא ומחסור בידע לגבי יתרונות השימוש בקנאביס, יש מטופלים החוששים מפני הסטיגמה השלילית הנלווית לשימוש בקנאביס, ועל כן נרתעים מלבקש אותו וממשיכים ליטול תרופות רבות לטיפול בסימפטומים השונים. המציאות בשטח מראה שהקנאביס הרפואי עשוי להביא להקלה משמעותית לסובלים מפוסט טראומה ללא תופעות לוואי משמעותיות, ולצמצם את השימוש בתרופות רבות אשר השפעתן ארוכת הטווח גורמת לנזקים לא מבוטלים.
קרא עוד בנושא: התמכרות לקנאביס (רפואי)
ביבליוגרפיה:
- הרטוגזון, ע. (2013, 13 דצמבר) ארץ זבת חלב וגראס. מוסף הארץ, 28.
- אתר תיקון עולם. נדלה ב- 22.3.14 מתוך www.tikun-olam.co.il
- עקירב, א. (19/5/13) קנאביס כטיפול אפשרי להפרעת דחק פוסט טראומטית. הערוץ האקדמי. מיסודה של אונ' חיפה. http://actv.haifa.ac.il/programs/Item.aspx?it=2458
- אפרתי, ע. (2014, 30 יוני) משרד הבריאות יאשר טיפול בקנביס רפואי לסובלים מפוסט-טראומה. הארץ.
- http://www.xn--4dbcyzi5a.com/medical-cannabis/ נדלה ב – 25.8.14 מתוך מסמך-רשימת-ההתוויות-לקנאביס-רפואי
.
[1] הרטוגזון, ע. 2013
[2] אתר תיקון עולם
[3] מסמך-רשימת-ההתוויות-לקנאביס-רפואי