על פי רוב התגובה הפוסט טראומטית מגיעה בסמוך לאירוע הטראומטי. אולם במקרים מסוימים קיימת תגובה מאוחרת; נראה שהנפגע התאושש והתגבר לכאורה על הטראומה והיא נשכחת והופכת להיות חסרת משמעות. כעבור שבועות או חודשים, ולפעמים גם שנים ארוכות, לעיתים בעקבות לחץ חסר פרופורציה כלשהו, ולפעמים ללא כל גירוי ידוע, מתפרצים התסמינים במלוא עוזם. עניינים שנפתרו פתרון מניח את הדעת באחד משלבי ההחלמה, יש שהם שבים ומתעוררים כאשר הנפגע מגיע לציוני דרך חדשים בהתפתחותו. נפגעי התעללות בילדות, למשל, אשר פתרו את הטראומה שלהם די הצורך לעבוד ולאהוב, עלולים לסבול מסימפטומים חוזרים כאשר יתחתנו, או כאשר ייוולד להם ילדם הראשון, או כאשר יגיע ילדם לגיל שבו החלה ההתעללות בהם עצמם1. ניצולי אירועים שהיו עדים לפציעה ולסבל של אחרים עלולים להגיב באופן עז ונסער למשמע בכיו של תינוקם, צעקותיהם או התקפי הזעם והתוקפנות של ילדיהם. על כן, כאשר מהלך של טיפול מגיע אל קיצו הטבעי, הדלת צריכה להישאר פתוחה לאפשרות של חזרה ביום מן הימים.
פעמים רבות הנפגעים אינם מקשרים את התפרצות התסמינים לאירוע הטראומטי. רק במהלך הטיפול אפשר לגלות שקיים קשר סיבתי ממשי בין התופעות הנוכחיות לאירוע הטראומטי בעבר2. אנשים החווים אירוע טראומטי מסכן חיים עשויים לחוש הקלה גדולה על שיצאו לכאורה ללא פגע, או על עצם הישארותם בחיים. זה יכול להתבטא בתחושה של התרוממות רוח ואופוריה. רק לאחר זמן מתחילה לחלחל ההבנה וההכרה בעוצמת האירוע. הזעזוע מגיע מאוחר יותר גם כתוצאה מכך שהאירוע עצמו אינו נתפס במלואו בעת התרחשותו3. ההבנה של הזוועה שהתרחשה, הסכנה, הקרבה למוות, תחושות חוסר האונים או האשמה, מתחילות לחלחל ולתפוס מקום גדל והולך בנפשו של הנפגע, ותחושת ההקלה מתחלפת בהרגשה של אובדן הדרך, הלם וכאב.
מומלץ לקרוא את העמודים:
טיפול והחלמה בפוסט טראומה
מתי לפנות לטיפול
ביבליוגרפיה:
- הרמן, ג.ל. (2003). טראומה והחלמה. תרגום: עתליה זילבר. תל-אביב, ישראל. עם עובד.
- אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (2010). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. מהדורה חמישית בעריכת מוניץ, ח. תל-אביב, ישראל. דיונון מבית פרובוק בע"מ.
- Caruth, (1996) בתוך: אבן צור, א. השקט מדבר: הדחקת הנכבה הפלסטינית וחזרתה בתרבות הישראלית. היחידה להיסטוריה ותיאוריה, בצלאל. גיליון מס' 29 – שקט בבקשה! על שתיקות והשתקות.
[1] הרמן, 2003
[2] אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימן, 2010
[3] ,Caruth 1996