דרמה תרפיהמהי דרמה תרפיה

"המשחק עצמו הוא תרפיה. במשחק הילד או המבוגר מסוגלים להיות יצירתיים ולהשתמש באישיות כולה. אנשים החיים באופן יצירתי מרגישים שהחיים ראויים לחיותם, אנשים שאינם מסוגלים לחיות באופן יצירתי, מטילים ספק בערכם של החיים"
                                                  (ד.ו. ויניקוט)

האמונה שביטוי יצירתי של רגשות ועמדות היא דרך להשגת הבנה וריפוי פסיכולוגי, ושגופנו והיכולת הטבועה בנו למשחק, יכולים להיות כלי העבודה המשמעותיים בדרך הזו - הם בבסיס הדרמה תרפיה. הדרמה תרפיה עושה שימוש בתהליכים דרמתיים/תיאטרליים, להשגת צמיחה פסיכולוגית ושינוי. הפסיכותרפיה היא התכלית - התיאטרון הוא כלי העבודה.

המשחק הדרמתי נעשה בדרך כלל בספונטאניות, דרך אימפרוביזציה, ומושפע מדמיונם של המשתתפים ומהקשבתם זה לזה. משתתף המגלם דמות דמיונית, יוצר מרחק בין דמותו הוא, לבין הדמות שהוא מגלם. המרחק הזה מאפשר לו, לעיתים קרובות, לגעת במקומות העמוקים והרגישים ביותר מבלי לחשוש שהוא נחשף. תפקיד דרמתי, כמו מסיכה, עשוי לתת תחושה של הגנה (לא אני נחשף אלא הדמות שאני מגלם). ההגנה הזו עשויה לשחרר את המשתתף מעכבות ולאפשר לו לתת ביטוי לרגשות ומחשבות נסתרים אשר ללא תחושת ההגנה של התפקיד, או של המסכה, לא היו באים לידי ביטוי.

משחק תפקידים ספונטאני עשוי לעזור לאדם להבין את עצמו ואת האחרים טוב יותר. הוא עשוי לעזור ולגלות דרכים חדשות להתמודד עם בעיות של מערכות יחסים. מטרתו של משחק התפקידים היא לעודד הבנה של המשתתפים על עולמם הפנימי ועולמם של האחרים, ומציאת פתרונות חדשים לבעיות.

הדרמה תרפיה מאפשרת למשתתפים לבטא מגוון של רגשות, קשים ומפחידים ככל שיהיו, מבלי לחשוש לתוצאה. זאת מפני שמעשים הנעשים במסגרת העבודה הדרמתית לא מסכנים את המשתתף בחייו האמיתיים. המשתתף יכול לומר לאביו למשל, אותו מגלם משתתף אחר, כמה הוא כועס עליו או מאוכזב ממנו, מבלי לחשוש לתוצאה. שחרור הרגשות דרך ערוצים שאינם מסכנים את המשתתף, מביאים לכך שבמקום לדכא או להדחיק את רגשותיו, הוא נותן להם ביטוי ועל ידי כך לומד לקבל אותם ולשלוט בהם. אפשרות נוספת היא לשחק את האירועים באופן סימבולי ולהעניק להם בדרך זו רבדים נוספים של משמעות.

ההשתתפות בדרמה תרפיה מפתחת את הספונטאניות. הספונטאניות מאופיינת ביכולתו של אדם להגיב תגובה ספציפית לאירוע ספציפי. אנשים הנמצאים במצב נפשי מתוח, מתוך חשש להחמיר את מצבם, נוטים להגביל שלא לצורך את טווח תגובותיהם בשטחים שונים של חייהם, ולכן נוטים להגיב באופן דומה בנסיבות שונות. לפיכך הם אינם מודעים לאלטרנטיבות השונות הקיימות, ומוגבלים בבחירות שהם עושים. בשעה שהמשתתף בדרמה תרפיה משחק ויוצר, הוא נמצא בשיא הספונטאניות שלו. ברגע זה נפתחות בפניו אין ספור אפשרויות. יש לו אפשרות לגלות ולבטא אספקטים שונים של עצמו ולהתאמן בדרכים שונות של תקשורת. הרחבת רפרטואר התגובות מכשיר אותו להתמודד עם מגוון רחב של סיטואציות ושל משימות חדשות, ולהתייחס למשימות ישנות בדרכים חדשות ויצירתיות.

תוצאה נוספת של התהליך היא היווצרותו של דימוי עצמי חדש המביא עמו תחושה של הערכה עצמית הכוללת ידיעה, הבנה, קבלה וכיבוד האספקטים השונים של האישיות. יחד עם פיתוח היכולות הפנימיות מתפתחות גם היכולות החברתיות. הדרמה היא בראש ובראשונה אומנות הבנויה על שיתוף פעולה, והעבודה הקבוצתית, היצירתית, מרחיבה ומפתחת את היכולת הזו. מערכת היחסים הקרובה המתהווה בקבוצה, ויחסי האמון הנוצרים, משמשים מיקרוקוסמוס למה שאפשרי בעולם.