פסיכודרמה

מה בין דרמה תרפיה לפסיכודרמה

"אדם הוא הכי פחות עצמו כשהוא מדבר בגוף ראשון, תן לו מסיכה והוא יאמר את האמת" אוסקר ווילד

הדרמה תרפיה יונקת את שורשיה, באופן זה או אחר, מכל הגישות הפסיכו תרפויטיות החשובות. הגישות הקרובות ביותר ברוחן אל הדרמה תרפיה הן אלו המשתמשות בטכניקות ותהליכים דרמתיים כמו הגשטלט (gestalt), הטיפול על ידי משחק (play therapy) והפסיכודרמה (psychodrama). הדרמה תרפיה קרובה ביותר לפסיכודרמה בשימוש שהיא עושה במשחקי התפקידים, בספונטאניות, בעבודה עם דמיון ובחוויה הבימתית, אלא שהיא מקיפה גם טכניקות דרמתיות ותיאטרליות נוספות.

בפסיכודרמה, הקבוצה בוחרת במהלך המפגש משתתף אחד להיות השחקן הראשי באותו מפגש. הוא נקרא "פרוטגוניסט". משחק התפקידים במפגש מתמקד בנושא אותו העלה הפרוטגוניסט, מתוך עולמו הפנימי. במשחק התפקידים, לו שותפה כל הקבוצה, משחק הפרוטגוניסט את עצמו בעבר, בהווה או בעתיד. חברי הקבוצה נבחרים על ידו לגלם דמויות משמעותיות בחייו. הפרוטגוניסט והמשתתפים האחרים מחליפים תפקידים מפעם לפעם וכך מתאפשר לפרוטגוניסט לשחק בתפקידים של האנשים המשמעותיים לו, ולהיות "בנעליהם" .

כשאנחנו משחקים תפקיד של אדם אחר, אנחנו הופכים להיות, לזמן מה, האדם האחר. אנחנו מגלים בדרך זו שיש לנו רגשות משותפים. המאמץ לעשות זאת, והחוויה שבעשייה, מובילים לכך שנוכל להבין את האדם האחר. מה יכול להיות למשל, המשותף בין רופא בבית חולים לבין עולה חדשה ומודאגת שבנה מאושפז במחלקתו? אם הוא יוכל לשחק אותה, הוא יגלה שיש לו רגשות דומים לרגשותיה והוא יוכל להבין לליבה ולגלות אמפתיה כלפיה. משחק תפקידים ספונטאני עשוי לעזור לאדם להבין את עצמו ואת האחרים טוב יותר. הוא עשוי לעזור ולגלות דרכים חדשות להתמודד עם בעיות של מערכות יחסים. מטרתו של משחק התפקידים היא לעודד הבנה של המשתתפים על עולמם הפנימי ועולמם של האחרים: בני משפחתם, חבריהם ועמיתיהם לעבודה, ולמצוא פתרונות חדשים לבעיות.

גם בדרמה תרפיה, כמו בפסיכודרמה, אנחנו משתמשים בטכניקה של חילוף התפקידים. בשונה מהפסיכודרמה המפגש אינו מובנה כך שייבחר פרוטגוניסט. הנושאים עולים בתוך השיח הקבוצתי והמנחה בוחרת טכניקה דרמתית שלדעתה תשרת את מטרת הפגישה באופן המתאים ביותר. זה יכול להיות משחק תפקידים כמו בפסיכודרמה, או שהמנחה יכולה לבחור לעשות הרחקה (distance), וחברים בקבוצה ישחקו סיטואציות השייכות לנושא מבלי לבחור תפקידים מחייו של משתתף מסוים. ההרחקה נעשית על מנת להקל על המשתתף המוצף ברגשות כואבים. אם הוא יגלם דמות דמיונית, ולא את עצמו, המרחק יאפשר לו לגעת במקומות עמוקים ורגישים מבלי שירגיש חשוף מידי לרגשות הקשים שהנושא מעלה בו.

לדוגמה: משתתף מספר על שיחה כואבת שניהל אתמול עם בת זוגו, בסופה היא הודיעה לו שהיא עוזבת אותו. כאן קיימות מספר אפשרויות: אפשר, כמו בפסיכודרמה, לשחק את האירוע, תוך כדי החלפת תפקידים. אפשר, שוב, כמו בפסיכודרמה, לשחק פרידות אחרות מחייו של המשתתף. ואפשר לשחק סצנות פרידה בין שני אנשים דמיוניים. המשתתפים יכולים להחליף ביניהם תפקידים ולשנות את מהלך האירועים. המשתתף שעבר את החוויה הקשה יכול להשתתף כשחקן, כבמאי, או להיות צופה בלבד כשחבריו לקבוצה משחקים את הסצנה למענו (playback theater). הקבוצה יכולה לכתוב שיר על פרידה, לשאת נאומי פרידה, לשחק תכנית טלויזיה העוסקת בפרידות וכן הלאה, אין סוף אפשרויות.

אפשר, כמובן, לשחק את האירועים באופן סימבולי: למשל אדם החש שהוא בעיצומה של סערת רגשות, יכול לשחק תפקיד של אדם הנמצא בסירה המיטלטלת בלב ים. חבריו לקבוצה יכולים לשחק בתפקיד הגלים כשכל גל מסמל רגש אחר מהרגשות המציפים אותו. מישהו יכול לבחור לשחק כריש תוקף, ואחר יבחר בתפקיד האדמה הבטוחה המחכה לו באופק. התמודדות מול כל רגש כזה, במישור הסימבולי שלו, עוזרת למשתתף ליצור הפרדה בין רגשותיו השונים ולהתמודד איתם פנים אל פנים, ובכך להשיג הבנה והקלה.

הדרמה תרפיה מציעה מעבר למציאות פנטסטית, בה הכול אפשרי. במקום הזה בו הדמיון יכול להשתחרר ממגבלות המציאות, ניתן ביתר קלות וגמישות לחקור רעיונות, פעולות ותחושות. במרחב הפנטסטי הכול אפשרי ומותר כי "זה רק משחק". דרך עבודת הדמיון ומשחק של דמויות שונות, המשתתפים מצליחים להעלות נושאים שבדרך אחרת לא היו עולים. המשתתפים לומדים להבין ולהכיר את עצמם מחדש דרך המפגשים הדרמתיים המתרחשים על הבמה הטיפולית. כל פעילות דרמתית היא השלכתית מעצם טבעה. כשהשחקן נכנס לתוך גופו, מוחו ונפשו של האחר, הוא משליך את מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו על האחר ובעצם משחק את דמותו הוא, בתחפושת של האחר. כך הוא יכול להתנסות ממרחק בטוח במגוון רגשות שלולא ההתחפשות לא היה מעז להודות בקיומם.

הטכניקות בהן ניתן להשתמש בעבודה בקבוצת דרמה תרפיה הן רבות ומגוונות. אפשר לשחק סצנות מתוך מחזות קיימים אשר רלוונטיות לנושאים המועלים בקבוצה. אפשר להעלות הצגה שנכתבה ומשוחקת על ידי חברי הקבוצה. אפשר להמחיז סיפורים אוטוביוגראפיים (self-revelatory performance), לצלם סרטים, לערוך טקסים לציון אירועים משמעותיים. אפשר להמציא סיפורים או לעסוק בסיפור או אגדה קיימים. לכן, מטפלים בדרמה, בשונה ממטפלים בפסיכודרמה, נדרשים למיומנות באומנות התיאטרון כיוון שהחוויה היצירתית של בניית הדרמות היא במרכז עבודתם.